פסק-דין בתיק ב"ל 1450/07

1.         לפנינו תביעתו של מר גפן דימיטרי (להלן: "התובע"), שביום 7/10/1990 אירעה לו תאונת עבודה, עת עבד כימאי ונחבל בפניו מחבל עבה.

בתביעתו, מבקש התובע לחייב את המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל"), ושירותי בריאות כללית (להלן: "הקופה") במימון הטיפולים הרפואיים בשיניו, כאשר לטענתו הם תוצאה של תאונת העבודה, ואילו לטענת הנתבעים הם נובעים מדלקת חניכיים שכלל אינה קשורה לתאונת העבודה.

            השתלשלות העניינים בתיק:

2.         התובע יליד שנת 1948.

3.         ביום 7/10/1990 אירעה לתובע תאונת עבודה, עת שעבד כימאי ונחבל בפניו מחבל עבה.

4.         המל"ל הכיר בפגיעות בשיניים 11, 21, 22, 23, ו- 24 בלסת עליונה בלבד, כקשורות בקשר סיבתי- רפואי לתאונת העבודה.

5.         ועדה רפואית מיום 12/6/1997 קבעה כי כתוצאה מתאונת העבודה, התובע נפגע בשיניים 11, 21, 22, 23, ו- 24 בלסת עליונה בלבד ונקבעה לו בגין פגיעה זו נכות יציבה בשיעור של 1.5%, כאשר נקבע גם, כי המצב ביתר שיניו נובע ממחלת חניכיים כרונית ממנה סובל התובע, ללא קשר לתאונת העבודה.

6.         בהתאם להסכם בין שירותי בריאות כללית לבין המל"ל, התובע החבר בכללית, נמצא זכאי החל משנות ה- 90 לקבל מימון עבור החלמה ושיקום רפואי בכל הקשור לנזק שהוכר על ידי המל"ל כקשור לתאונת העבודה, ולכן זכה למימון עבור טיפולי שיניים משמרים בלסת העליונה, באותן השיניים שהוכרו ככאלו שנפגעו בתאונת העבודה, וזאת בנוסף להחזר מימון עבור התקנת תותבת עליונה שלמה ועבור ביצוע שחזור לתותבת העליונה.

7.         התובע ביקש לקבל גם מימון כספי בגין טיפול רפואי לו הוא טען שנזקק, בלסת התחתונה.

המל"ל דחה את בקשתו זו של התובע למימון הטיפולים גם בלסת התחתונה. התובע עתר לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, אשר דחה את תביעתו וקבע כי הפגיעה בלסת התחתונה לא הוכרה כפגיעה כתוצאה מתאונת העבודה, אלא מיוחסת לתחלואה כרונית ללא קשר לתאונת העבודה. בהתאם לכך, נקבע שהתובע אינו זכאי למימון טיפולים בשיניים התחתונות (ב"ל (ת"א) 4432/04).

8.         התובע ערער על פסק דינו זה של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, וביום 17/10/07 ניתן פסק דין בערעור, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, לפיו:

"ניתן בזה תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים לפיה המוסד לביטוח לאומי יכיר בפגיעת המערער בשיניים התחתונות בתאונת עבודה, מיום 7.10.90, כמפורט במכתבו של פקיד התביעות מיום 8.8.00, דהיינו השיניים הקדמיות התחתונות: 31, 32, 41, 42. אין באמור משום הכרה בטיפול הרפואי לו המערער נזקק היום" (עב"ל (ארצי) 674/06).

9.         ביום 24/1/07 הודיעה הקופה לתובע, כי אינו זכאי עוד למימון טיפולי שיניים במסגרת תאונת העבודה מיום 7/10/90, וכי:

            "אינו זכאי יותר לטיפולי שיניים. במסגרת תאונת עבודה איבד את כל השיניים שבפה (גם אלו שלא נפגעו) כתוצאה ממחלה חניכיים ו- 17 שנים אחרי התאונה היה מאבד גם את כל השיניים שהוסרו".

10.       לאחר שקיבל התובע החלטה זו של הקופה, הוא הגיש 2 תביעות:

            האחת, הוגשה ביום 23/4/07 לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה, במסגרתה ביקש התובע להורות על חיוב הנתבעות בשיפוי בגין השיניים התחתונות;

            השנייה, הוגשה ביום 13/5/08 לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, במסגרתה ביקש שיפוי בגין טיפולי שיניים שקיבל בשנת 2003 בשיניו התחתונות.

11.       בסופו של דבר, שתי תביעותיו אלו של התובע אוחדו כאן, בתיקים שלפנינו.

            בדיון שהתקיים ביום 18/5/08 הוברר כי המחלוקת בין הצדדים היא אך ורק מחלוקת רפואית, ובאי כוח כל הצדדים הגיעו להסכמה, כי הנתבעים יפעלו בהתאם לתקנה 3 לתקנות הביטוח הלאומי (טיפול רפואי לנפגעי עבודה), התשכ"ח- 1968 (להלן: "התקנות"), כך שעניינו של התובע יופנה לרופא בהתאם לתקנה זו.